משכורת לאימהות

חוסר המוכנות להכיר בעבודת האישה כעבודה של ממש וכתרומה לאנושות שראויה לתגמול קבוע בחוק גורמת נזק ביחסים בין המינים ומכאן לכל החברה. שינוי החשיבה לגבי ההגינות שבהענקת גמול לעבודת האישה תשנה לחלוטין את העולם ותעניק לאשה כוח כלכלי שרק כסף יכול להעניק ולגבר היא תעניק שחרור מהלחץ לפרנסה.

הגברים מרגישים מנוצלים כי הם מביאים את עיקר המשכורת הביתה והאישה מרגישה מנוצלת כי עבודתה לא מוערכת כמעט. וגם הילדים חשים את המרמור במשפחה.

החברה מתעוותת אם רק ערך אחד מקבל תשומת לב ומתעלמים מהשני. הערכים השולטים היום בחברה הם גבריים, כוח ותוצרת שאפשר לראות אותה מיד ולכן הם מקבלים שכר לאחר שבוע או חודש, בניגוד לערכים המיוחסים לנשים של טיפוח ועבודה סיזיפית שלא מסתיימת וקורית בשקט אבל אי אפשר בלעדיהם, כמו חינוך ועבודות בית ושמירת שלימות המשפחה.

הכרה בתרומה של אימהות בצורה כספית יכולה לשנות את חוסר האיזון והעיוות בחברה.

תלות כלכלית של האישה: הנורמה של היום, ירושה מזמנים עתיקים, שהאישה, במידה שהיא עובדת רק בבית,    מקבלת דמי מחיה מאדונה, כמו שאר המשרתים, גם אם חייה נחשבים לחיי רווחה. כאשר מקבלים כסף מאחרים  זאת עדיין תלות, תלות שיכולה להיפסק בכל רגע או לפחות דואגים להזכיר לה על כך. גם הילד לא נחשב בעבר לחשוב במיוחד. הוא גדל פרא למדי בלי טיפוח מיוחד, ולכן לא היה צורך להשקיע בו וגם זה קשור לחוסר ההערכה לנושא המשפחה. נשים רבות נשארו עם הילדים גם כאשר לא קיבלו דמי מחיה מהאב בעוד שהאב פעמים רבות נטש פיזית ולעתים קרובות יותר נטש נפשית את הילדים,  נטישה נפשית נפוצה עד היום גם במשפחות נורמטיביות.

כיום, העובדה שנשים יולדות ואמורות לטפל בילד ובמשפחה ובבית, מקשה עליהן לעבוד ולהתקדם בעבודה בשכר משום שכל ההפסקות במשך השנים ובמשך היום מונעות עבודה רציפה. כאשר ישנה בחירה בין שתי אפשרויות של עבודה בשכר או אימהות היא זאת שנדרשת לוותר, כלומר, מייחסים לה את גידול הילדים.

וכך, עבודת חינם של האישה, מגבלות בגלל האימהות, האשמה על הזנחת הילדים ומצד שני האשמתה שהיא לא עובדת או לא עובדת מספיק וכוחנות במקומות העבודה גם הן מפריעות האישה מלהרוויח את לחמה מחוץ לביתה.

למרות החשיבות של עבודת האימהות שלא משתווה כמעט לשום מקצוע בעולם מלבד אולי חקלאות ובנאות, הן תלויות בבעל למשכורתן, בנדיבות לבו, בקשיחות או נדיבות רשויות החוק וביכולת שלה להתמקח. האישה נאלצת לפעול כשורדת בעולם שלא שייך לה ולא כבעלת זכויות בעולם, ומכאן רוב התגובות שלה הן או של כניעה ונסיגה או של שורדת במסגרת הצרה שהיא חיה בה, כפתיינות, כהשקעה בחיצוניות, מאבקים עם בן הזוג, גיוס הילדים לצידה, עבודות בית כמו ניקיון מוגזם וכן עבודה מחוץ לבית בתנאים שמקשים על כל המשפחה.

כוח כלכלי הוא כוח מרכזי בחיים האנושיים וכאשר הוא ניטל מנשים, כמו שנטלו את החופש המיני מן האשה, כאילו הם לא שייכים לה, הופכים אותה לחסרת ערך וחסרת כוח לחלוטין.

התרומה של האמהות: אם מדברים על ההון העולמי, בחלקו הגדול הוא נלקח על ידי כך שמחצית האוכלוסיה לא מקבלת שכר. אפשר להוסיף עוד הרבה עובדים גברים מנוצלים הרבה יותר ממה שמוכנים להודות, ושגם להם חייב ההון העולמי, אבל נשים באופן עקרוני כל הנשים לא מקבלות תגמול על עבודתן. גם במקומות בהן האשה עובדת עבודות נוספות כמו אלו שעבודות הקשורות לחקלאות עבודתן עדיין לא נחשבת לכזאת הראויה לשכר או לכבוד.

התיאוריות מייחסות לאשה ניצול של הגבר על ידי הלידות בעוד שהמציאות היא הפוכה, האמהות היא תירוץ לשעבוד האשה ולפעמים תוך כדי כפיית האמהות. הולדת ילדים נחשבת לעניינה הפרטי של האשה או המשפחה למרות שהיא בעלת חשיבות בסיסית לחברה. החברה זקוקה לילדים יותר מאשר האשה זקוקה להם. ככל שמעמדה נמוך יותר והתגמול שלה קטן יותר כך היא בדרך כלל יולדת יותר ילדים. במדינות מפותחות בהן לאשה זכות חופש יחסי, הבחירה שלה היא לרוב 1-2 ילדים כדי להגשים את עצמה ולפעמים וחלק אפילו בוחרות לא ללדת. רבות חושבות: מי צריך את זה? עובדים קשה ללא שכר, הסטטוס האמהי נמוך, המון מגבלות, הרבה תלות כספית ולעתים קרובות גם נפשית, האמא  תמיד אשמה במשהו, אם בדרך הטיפול בילדים, ואם בשימוש בכספו של בן זוגה. התוצאה היא אוכלוסיה מזדקנת בארצות המפותחות המחייבת יבוא דור צעיר מבחוץ עם כל הבעיות המתלוות לכך.

הלידה נחשבת למשהו טבעי, משהו שהטבע עושה, ולכן לא צריך לשלם עבורו. באותה מידה אפשר לומר שעבודתו של סבל בנמל היא טבעית משום שהוא נולד חזק יותר, או שלהיות חייל זה טבעי משום שלצעירים הורמונים לוחמניים. גם זמנם הפנוי של גברים שאינם מטופלים בהריונות ולכן מאפשר להם לאמץ לעצמם עבודות בשכר הוא טבעי.

ואם מישהו חושב שלהיות אמא זה מובן מאליו, יכול לבדוק כמה אמהות צעירות משקיעות בחינוך, בלימוד על נושאי חינוך, בעבודות הקטנות המנדנדות של תזונה, ניקוי, השגחה, וכמה השפעה יש לאמהות על הילדים. עבודת האם דורשת כישורים כמו נאמנות ומיומנויות רבות. אפשר גם להוסיף את החשיבות העצומה של אהבת האם הטבעית לתינוק והתרומה של האשה לילד שהיא תחילת המיומנות של הענקה וקבלה של אהבה בעולם בכלל.

כאשר האם פגיעה, חסרת אונים עקב חוסר התגמול הכספי הישיר והלחצים המופעלים עליה כתוצאה מכך מפריעים לה להעניק לילד את כל הפוטנציאל הרגשי שלה. הנזק של חוסר הגמול הישיר של עבודת האם מזיק הן לאמהות והן לילדים, גם בנים וגם בנות. העובדה שנשים יוכלו להשתכר ולהשתחרר מהחרדה עקב התלות בבן הזוג עד כדי כניעה לאלימות ולחצים על רקע כספי יביא לחינוך טוב יותר, לאהבה רבה יותר במשפחה, להשקעה רבה יותר בילדים ובסופו של דבר לדור חדש של מבוגרים בריאים יותר בנפשם.

אימהות רבות שייווכחו שיש להן חופש כלכלי ללא תלות וירגישו שעבודתן מכובדת וכזאת שאי אפשר בלעדיה, תהיה להן בחירה חופשית להישאר בבית מספר שנים או לעבוד במשרה גמישה המתאימה לאימהות.

אבות: למרות שלאבות רבים מרגישים שהם משתתפים במלאכת ההורות הרי שהאחריות העיקרית היא על האם, ואם יש צורך בוויתורים אז זה לרוב של האם.

רק מיעוט של בני זוג באמת משתתפים בגידול ילדים בצורה שווה או אפילו כמעט שווה.

ברגע שגברים יקבלו שכר עבור עבודת אימהות מיד יעלה קרנו של המקצוע הזה ויהיו מועמדים גברים למקצוע הזה.

 

המסר העיקרי צריך להיות שהאישה היא זאת שתורמת ואיננה מוחזקת על ידי גבר ולכן מגיע לה שכר.

ייתכן שיאמרו שנשים ינצלו את המצב ללדת יותר אבל גם היום מדברים על כך וגם בשוק הגברי לא חסרים ניצולים לרעה. בכלל צריך לטפל בנושא הזה של הכלכלה של אימהות וילדים בלי לחפש קשיים מראש.

מניין יבוא הכסף? מאותו מקום שמגיעים כספים לשירותים אחרים פחות חשובים, ומאותו מקום שההון הגדול זורם לשם, לפעמים בלי שיתרמו שום דבר לעולם.  המדינה יכולה להשקיע באמהות בדיוק כמו שהמדינה יכולה להשקיע בצבא ובביטחון או תלמידי ישיבה.

הכסף ישנו, השאלה היא היכן ומי משתמש בו.

 איך יעשו את זה? נדרשו אלפי שנים כדי לתחזק את נושא המשפחה כפי שהיא היום.  בכל זאת, עובדה היא שבתקופה שלנו קמו באופן ספונטאני משפחות מסוג חדש. הבעיה היא ליצור לשנות מודעות לרעיון  שהתמסד כל כך הרבה שנים שהוא נראה כאמת. רק עם ההבנה יימצאו פתרונות.