אוטוטרופיה/ חיסול הרעב הנפשי בעולם/ חלק ב

התרומה של אנשי ההון:

הדחף והאגרסיביות האובססיביים של אנשי ההון תרמו במידה מסוימת להתפתחות האנושות. אין צורך לבטל את המעמד העשיר שתרם לריכוז ולזרימה של משאבים ולעובדים ולעבודה בצורה מסודרת. וכאמור המעמד העשיר גם תרם ותורם להעלאת הרף של מותרות ונוחות ומחלחל למעמדות הפחות אמידים. השיטה של חלוקה צודקת ואחידה של משאבים משטיחה את החברה ומנוגדת לטבע האנושי. הבעיה היא לא בעושר אלא עושר שמושג על ידי החלשת האחרים ועיוות החברה.

על מה מקבלים אנשי הכסף את הונם?

בשני דברים הם תורמים לחברה והם, הפצה וארגון.

ההפצה, כלומר, הפצת סחורה כולל שיווק מעבר לים, שהביא לא רק להפצת מוצרים חדשים אלא  גם לחילופי תרבות ולהעשרת התרבות, בדיוק כמו שהפצת אבקת פרחים ועצים נעשית על ידי חרקים וחיות. זוהי התרומה של המסחר שהוא תהליך שמסייע לאוצרות התרבות לזרום אל מקומות אחרים כך שיוכלו לנצל אותם לתועלתם.  תרבות לא יכולה להתקדם בכוחות עצמה, היא זקוקה לחיכוך ולהפריה של תרבויות אחרות. המסחר גם איננו תהליך קל. הלחץ וחוסר הביטחון בקבלת תמורה עבור הסחורה אחראים לחלק מהאובססיה של בעלי ההון לשלוט על מקורות ההון.

הארגון הוא תרומה מסוג אחר. הוא מונע מהאנושות כאוס מוחלט, הוא מעמיד את הדברים בסדר הנכון, הוא מאפשר תפקוד סביר של החברה המתאים לאותה תקופה. כשהמארגנים הם בעלי מעוף הם יודעים איך להפעיל את העובדים לשם הגשמת תפקידם. כשהם לעתים קרובות חסרי מעוף ואנוכיים, הם נוטים להגביל את בעלי החזון ואת היצירתיים.

השאלה היא מי חשוב יותר? העץ שמייצר את הפירות או הרוח שמפזרת את הזרעים שלו? שניהם חשובים באותה מידה.

ובכל זאת אלו שלא יכולים לעקור ממקומם הם אלו שמקבלים מעט, למרות שאי אפשר בלעדיהם.

חלוקה הוגנת של כסף ואמצעים לא תמיד עולה יפה משום שמי שמחזיק את הכסף בכפות ידיו הוא זה שמחליט כמה מגיע לו וכמה מגיע לאחרים.  ובדרך כלל הוא מחליט שלו מגיע החלק הארי ונוהג לגבות את החלוקה הזאת בכוח פיזי או בעזרת ההון שלו. לעתים קרובות הכסף ניתן לו על ידי הרבה עניים, או נחסך על ידי ניצול המוני עניים כולל סיכון חייהם או ניכוס בכוח של אדמות ומקורות הכנסה שלהם. כמות הכסף שהם מקבלים לא קשורה לעבודה קשה או לתרומה לאנושות או לחדשנות או לתחכום. יש המתעשרים מלקחת ויש המתעשרים מלתת. ויש כאלו שהנתינה שלהם מעטה ואפשר לחיות בלעדיה אבל הלקיחה שלהם גדולה.

 בתקופה שלפני התקופה המודרנית המנהיגים והעשירים בנו ארמונות ופרצו דרכים וכבישים וקידמו את התרבות.  כך גם הצבא בעבר ובהווה פיתח דברים, שמשמשים היום את הציבור. תהליך זה התבצע תוך ניצול העם.

דוגמא מהתקופה המודרנית היא של מי שכונו "הברונים השודדים". אלו אנשי הון שפיתחו את ענף הרכבות בארה"ב ועל ידי כך הרחיבו את חופש הנסיעות של המעמדות הנמוכים והגדילו את יכולת הפצת סחורות אבל במקביל יצרו מונופולים וזלזלו באיכות המוצרים שהם יצרו בעצמם. כך עשו גם כל הטייקונים שיצרו ויוצרים תעשיות רחבות ידיים. מצד אחד הם אכן הוזילו את ההוצאות, הפכו את מצרכי היום יום לזולים וזמינים, ההמוניות של הייצור קיצרה את הזמן שבה אנשים צריכים לעבוד בשביל מוצרים יומיומיים בעיקר אוכל. ומצד שני הם גילו שקל לקחת שקל מכל עני מאשר לקבל בבת אחת סכום גדול וכך מצאו דרכים חדשות לניצול. ולא רק שהרוויחו מההמונים, הם גם קיבלו ומקבלים תמיכה ממשלתית ומשאבים בגלל התרומה שלהם לעובדים וגם בגלל כוחם ליצור לחצים על הממשל. הדרך לשאוב כספים מההמון הוא ליצור התמכרות צרכנים, החלפת האופנה לעתים קרובות, להוריד יעילות מוצרים, לקנות עסקים קטנים ולנצל טכנולוגיה שמאפשרת אי העסקת עובדים.

מיסוד החקלאות, בצד התועלת שבו, הביא לתחילת הרכושנות כאשר הגביל את השטחים בהם בני אדם יכולים להתגורר, להלך חופשי וללקט פירות כאוות נפשם. חברה עם בעלות על נכסים כמו החברה החקלאית היא זו שהתחילה עם התחרותיות, מעמדות, עוני לעומת עושר, נכסים מול חברה, פטריארכיות. היום המצב גרוע עוד יותר, התפוצצות האוכלוסין מקשה על קניית דירה או בית ומאידך לחלק לא גדול רכוש דלא ניידי רב מדי.

קיימים היום בעולם מספיק כסף, שירותים ומוצרים ומזון כדי לכלכל את כולם, אבל תמיד יהיו כאלו שימנעו את הגישה אליהם רק כדי להתעשר עד אינסוף.

האם הרוב צריך לשעבד את עצמו למיעוט אובססיבי שרוצה רק להגדיל את רווחיו? אותם אנשים שבמיעוט אינם קולטים שהם חבים את עושרם לבעלי שכר מינימום ואפילו להומלסים, שתורמים להפחדת הציבור החושש להצטרף לשורותיהם. הם גם חבים את המותרות והטכנולוגיה לחוכמה שנאספה במשך כל שנות התרבות.

הרבה מאוד עסקים שלא רק שלא תרמו את המעט של ההפצה והארגון אלא שהם הרוויחו למרות הנזקים שגרמו למפעל שלהם ולפעמים אפילו בגלל הנזקים שהם גרמו לאחרים. וכן, הרבה מאוד מעשיית העושר היא חסרת תועלת לאנושות, כמו אותם שמרוויחים מסתם העברת כספים ממקום למקום בעזרת האינטרנט.

המפזרים זרעים שיפזרו ויארגנו וישתקו: כאילו שתרומתם של בעלי מלאכה, ממציאים, ואנשי תרבות, פילוסופים, אנשי הדת המקוריים, סופרים, ציירים, אימהות לילדים שווה כל כך מעט שמותר להניח להם לחיות בחוסר ביטחון הישרדותי.  שלא לדבר על כך שאנשים הקריבו את איכות חייהם, חירותם ואפילו חייהם על מזבח כל התפתחות.

היום חוסר היכולת לספק לבד את כל הצרכים גדולה מבעבר. גם בארצות יותר מפותחות קיימים איים של רעב ומחסור ובתקופה של חוסר ביטחון הכל יכול להתמוטט גם אצל המעמדות המבוססים.

התהליך בו העשירים הפיצו את המוצרים וההתפתחות הסתיים, עכשיו הגולם קם על יוצרו. כמו תאי סרטן שמתפתחים מעבר למה שצריך, ההתמכרות לצרכנות, למוצרי אלקטרוניקה, הקטנת הצורך בעובדים, עברו את נקודת האיזון שלהם, ובמקביל, גדל זיהום כדור הארץ.

אוטוטרופיה/ חיסול הרעב הנפשי בעולם/ חלק ג

איך התוכנית הזאת יכולה להתבצע בפועל:

 הרעיון של מתן אפשרות לכל אדם לחיות בכבוד ללא עבודה ובלי מאבקי פרנסה איננו חדש. פיתרון אחד שכבר ניסו פה ושם להעלות אותו או אפילו לבצע אותו כמו בהודו, פינלנד ושוויץ ועדיין מנסים לשווק אותו. אלא שתמיד תהיה תלות במחליטים וויכוחים על הכמות. פיתרון אחר שמוצע "בתוכנית ונוס" היא ביטול הכסף. הבעיה היא שביטול הכסף רק יבטל את טכנולוגיה שמקלה על האדם וייווצרו בעיות חדשות.

עם זאת, ניפוץ האידיאה המקודשת של כסף ורכוש חשוב לשינוי התודעה האנושית.

כיום קיימות הרבה מאוד שיטות לחיים ללא תלות בזולת. הבעיה היא שהם לא מרוכזות במקום אחד. שיטה אחת במקום אחד איננה מספקת לקיום עצמאי. כאשר יחידים ומשפחות ירכזו את רוב השיטות האלו בבית אחד או בבית דירות אחד במקומות הפתוחים לרעיון ניתן יהיה להפיץ אותו לקהל הרחב.

הפיתרון הראשון הוא לבעיה הראשית, מקור הצרות העיקרי, הצורך הבסיסי המזון. כבר היום מתפרסמות מדי פעם  שיטות המאפשרות גידולים עצמיים במקום קטן יחסית כמו גגות וגינות מחוץ לעיר ופחות תלות בעונות השנה. המדע יכול לגלות את כל הויטמינים הנחוצים בצמחים מסוימים. ניתן היום לגדל בקלות בתוך הבית צמחים שיש להם את רוב המרכיבים הנחוצים לאדם במזון כולל חלבון צמחי, ויטמינים ומינראלים כמו למשל באצת הספירולינה.

ניתן להשלים את הצורך בגיוון ובמעדנים בדרך המיושנת של הליכה לסופרמרקט.

בעיה בסיסית אחרת לא פחות חשובה בחלקים גדולים של העולם היא אספקת מים ובעיקר מים מתוקים ונקיים. גם כאן כבר המציאו בעולם שיטות שונות. לדוגמא שתיים מהן.

שיטה אחת היא הפקת מים נקיים מיריעות הלוכדות ערפל.

https://www.facebook.com/ScienceNaturePage/videos/vb.693504594115135/782538405211753/?type=2&theater

 שיטה נוספת עוד יותר פשוטה שהמציא ממציא איטלקי שבה אפשר להפוך מים מלוחים לנקיים באמצעות מה שנראה ככד קרמי, שיטה ביתית זולה ופשוטה במיוחד.http://www.ewao.com/a/solar-seawater-distiller-turns-salt-water-drinking-water-using-sunlight/

מזון ומים הם הצרכים הבסיסיים ביותר אבל אפשר להרחיב את ההמצאות לצרכים פחות מיידיים אבל גם הם צרכים אלמנטאריים, קודם כל קורת גג, ואחר כך השכלה בסיסית, רפואה, אנרגיה, חום ותחבורה

קורת גג מעל הראש מסובכת במיוחד. אבל גם כאן ניתן להשתמש בטכניקות זולות ועבודה עצמית. 

בעתיד אולי אפשר יהיה להדפיס בתים, אבל לא קרקע... אבל היום, לפני הדפסת הבתים ההמונית עדיין אפשר למצוא פתרונות מיידיים יותר.

שיטות טכנולוגיות מודרניות של מזון וריהוט חכם ומכשור מודרני למטבח ולבית מאפשרים שטח מחיה קטן יותר ואין צורך בקרקעות רחבי ידיים שזמינותם הולכת וקטנה מיום ליום. מצד שני, טכנולוגיה ועצמאות כלכלית בסיסית מאפשרת השתקעות במקומות מרוחקים מאחר והקרקע שם זולה יותר. בתים ניידים הם רעיון פופולארי נוסף משום שבנייה על קרקע פרטית היא יקרה מדי. עוד פיתרון לבעיית צמצום הקרקעות הוא תכנון שנראה היום דמיוני אבל בגדר הסביר של בניית איים קטנים על פני האוקיינוס.

אפשר לנצל דירות קטנות יחסית בבתי קומות. פיסת מרפסת עשויה להיות תחליף לגינת קרקע. אפשר לגדל צמחיה בשלבים אנכיים או ספירליים או עם כל רעיון יצירתי אחר. אדריכלים בנו בתים עם תקרה גבוהה כדי ליצור תחושה של חלל גדול לבית קטן. אפשר היום לקנות בתים ננסיים עם תיכנון שמאפשר ניצול מקסימאלי. מרחבים נרחבים מסביב לבתים מבטלים  את תחושת הדחיסות.

האדריכלות היום מאפשרת לא רק בניית בתים רבי קומות הנראים כקופסאות גפרורים זהים הדבוקות זו לזו,  אלא גם כאלו שאין בהם כמעט קירות משותפים ויש בהן המון צבעוניות ודמיון וגינות במרפסות, עשויות מחומרים זולים וחזקים כמו כאלו שנעשו מקונטיינרים.

http://www.ynet.co.il/PicServer4/2014/06/24/5411919/54119070990100490271no.jpg מעונות סטודנטים מקונטיינרים (מכולות)

נושא הבניה העצמית מאפשר הרבה יצירתיות. למשל, בתים נבנו מכל מיני חומרים על ידי אנשים פרטיים, כולל נשים שבנו בתים מחימר, עץ, ואפילו תפרו בית מבדים חזקים.

החופש היחסי בתחום הבנייה עשוי לעודד בנייה ופיתוח מוצרים יותר ירוקים מאשר היום.

נקודה כאובה אחרת היוצרת תלות באחרים היא תחום האנרגיה.

ניצול עצמאי של אנרגיית השמש באמצעות לוחות סולאריים הוא רק בתחילת הדרך. אבל כבר היום ניתן היום להשתמש בלוחות סולאריים לא רק חימום דודי מים אלא גם במוצרים יומיומיים החל מהחלקת שיער, חימום כלי  בישול, הטענת מכשירים חשמליים, שילובם בתרמילי טיולים או על כובעים וכלה בחימום ביתי ובעתיד יהיו גם מצברים סולאריים השמורים לימי גשם.

צורך אנושי נוסף הוא הצורך בידע. מקור ידע חינם ללא גבול הוא הפיתוח האחרון שצץ רק לאחרונה אבל יש לו השפעה עצומה על כל שכבות העם.

באינטרנט שנמצא במחשבים ובטלפונים ניידים מצוי ידע יקר ערך חינם. הידע שבאינטרנט הופך את ההשכלה הכללית לזמינה. ניתן לתכנן עבור מקומות נידחים שיעורים של בית ספר רגיל ממורים מוסמכים לילדים ומבוגרים. כבר היום מצוי מידע שימושי למבוגרים באינטרנט בחינם או כמעט חינם כמו ידע רפואי בסיסי, נושאים כמו שיווק ומכירות וקורסים בנושאים מגוונים.

באשר ליצירת תקשורת חברתית אמיתית, למרות הנטייה לנפח את החסרונות של תקשורת דיגיטלית, הרשתות החברתיות והסקייפ והסמרטפונים מאפשרים סוג חדש של קשרים שלא היו קיימים בעבר, קשרים עם כל אלו שלא גרים בקרבת מקום, קרובים או עמיתים למקצוע. תקשורת זאת מאפשרת מגורים במקומות מרוחקים.

בתחום הרובוטים המאיימים על מקומות העבודה, במקום שאיימו אפשר לנצל אותם לכל העם, לטיפול בחולים, זקנים וכל אלו שמתקשים למצוא מטפלים.

לא בכל תחום אפשר להחיל את רעיון האוטוטרופיה ואם אין ברירה, אפשר פשוט לקנות. 

ישנו סיכון שבעלי עניין יהפכו רעיונות מסוג לעסק יקר מדי ולא משתלם. כמו ,למשל, הדרך של מכירת חלקים באיכות נמוכה בשיטת של "עשה זאת בעצמך" עם הוראות שנראות כמו נוסחאות של פיזיקה גרעינית.

עם זאת, הזמן שיתפנה והשתחררות מהלחצים של פרנסה יעזרו לייעל את ניצול ההמצאות החדשות.

אוטוטרופיה וחברה: בני אדם הסתופפו בחבורות בעבר משום שנזקקו להגנה ולעזרה הדדית. אבל הישרדות הזאת גבתה מחיר גבוה. לא סתם חיפשו בדורות האחרונים, ברגע שהתחילו לסמוך על ההגנה החברתית ושרידות מינימאלית, מקומות שבהם יוכלו להשתחרר מעט מהאחרים ולהיות עם עצמם.

הקומונות בעבר בדקו את רעיון הקיום העצמאי של חבורות של יחידים שבהם כל אחד ממלא את חלקו. הרבה מהקומונות התפרקו משום הצורך להתחשב באחרים. מאותה סיבה גם הקיבוצים לא הפכו לאופנה שלטת. קהילות אורגניות כמו חמולות ושבטים אף הן בעייתיות משום שקיימת היררכיה פנימית של חזקים ומנוצלים.

הפחד מעצמאות הוא גם הפחד מאיום הבדידות. האיום הקבוע של ההורים שהם נציגי החברה, מה יהיה ילד? בסוף תישאר לבד. אם חלילה אדם עצמאי הוא עלול להיות בודד. אם הוא משתמש ברשתות חברתיות הוא כביכול בודד. ועוד כל מיני קלישאות שמאיצות את היחיד להסתופף בחבורות שלא תמיד מועילות לו, אלא להפך.

בשיטת האוטוטרופיה אין הכוונה לערער את החברתיות, אלא את התלות בחברה, את השחרור מתלות ביסודות היותר אגרסיביים והנצלנים שבה. לפעמים אפילו חברה עם אהבה ואחווה החברה  מייצרת היררכיה ושליטה ודומיננטיות לא רק של העומדים בראש אלא גם של הקבוצה עצמה ששולטת על היחיד לבל יחרוג מהקווים ולבל יהיה יוצא דופן.

האנושות במידה רבה היא גוף אחד ולא רק פרטים נפרדים, אבל השיתוף יכול להיות ברמות שונות. בני האדם לא יהיו לבד אלא רק יוכלו לבחור את מי שהם רוצים, את השבט האמיתי שלהם ולא את מי שהם מוכרחים או לחיות בשבטים שונים בזמנים שונים.

שיטת האוטוטרופיה היא פתרון להאצת התהליך ההרסני של כדור הארץ. עידוד הצרכנות המוגזמת וחסרת האחריות גורמת לניצול יתר של משאבי כדור הארץ באמצעים לא כשרים כמו הרס היערות, דילול המים הנקיים והרעלת האוויר והאדמה.

 ברבים מושרשת האמונה שחוק היקום הוא שיש כאלו שיש להם וכאלו שאין להם. לכן המסכן, הרעב, לא מפריע במיוחד לאלו שיש להם, ועבור רבים זהו נושא פחות "סקסי". לכן מעמד שלא נחשב למעמד נמוך אבל נאבק על קיומו כמו סטודנטים ואקדמאים מובטלים ואמנים וסופרים יכולים להפיץ את הרעיון בקרב אלו שאין להם. גם הקמת ישובים ניסיוניים  לרעיון האוטוטרופיה במקומות נפרדים יכול להועיל להפצת יכולת העצמאות הכלכלית והמקצועית והנפשית לאלו שכביכול נידונו למחסור.

 

משכורת לאימהות

חוסר המוכנות להכיר בעבודת האישה כעבודה של ממש וכתרומה לאנושות שראויה לתגמול קבוע בחוק גורמת נזק ביחסים בין המינים ומכאן לכל החברה. שינוי החשיבה לגבי ההגינות שבהענקת גמול לעבודת האישה תשנה לחלוטין את העולם ותעניק לאשה כוח כלכלי שרק כסף יכול להעניק ולגבר היא תעניק שחרור מהלחץ לפרנסה.

הגברים מרגישים מנוצלים כי הם מביאים את עיקר המשכורת הביתה והאישה מרגישה מנוצלת כי עבודתה לא מוערכת כמעט. וגם הילדים חשים את המרמור במשפחה.

החברה מתעוותת אם רק ערך אחד מקבל תשומת לב ומתעלמים מהשני. הערכים השולטים היום בחברה הם גבריים, כוח ותוצרת שאפשר לראות אותה מיד ולכן הם מקבלים שכר לאחר שבוע או חודש, בניגוד לערכים המיוחסים לנשים של טיפוח ועבודה סיזיפית שלא מסתיימת וקורית בשקט אבל אי אפשר בלעדיהם, כמו חינוך ועבודות בית ושמירת שלימות המשפחה.

הכרה בתרומה של אימהות בצורה כספית יכולה לשנות את חוסר האיזון והעיוות בחברה.

תלות כלכלית של האישה: הנורמה של היום, ירושה מזמנים עתיקים, שהאישה, במידה שהיא עובדת רק בבית,    מקבלת דמי מחיה מאדונה, כמו שאר המשרתים, גם אם חייה נחשבים לחיי רווחה. כאשר מקבלים כסף מאחרים  זאת עדיין תלות, תלות שיכולה להיפסק בכל רגע או לפחות דואגים להזכיר לה על כך. גם הילד לא נחשב בעבר לחשוב במיוחד. הוא גדל פרא למדי בלי טיפוח מיוחד, ולכן לא היה צורך להשקיע בו וגם זה קשור לחוסר ההערכה לנושא המשפחה. נשים רבות נשארו עם הילדים גם כאשר לא קיבלו דמי מחיה מהאב בעוד שהאב פעמים רבות נטש פיזית ולעתים קרובות יותר נטש נפשית את הילדים,  נטישה נפשית נפוצה עד היום גם במשפחות נורמטיביות.

כיום, העובדה שנשים יולדות ואמורות לטפל בילד ובמשפחה ובבית, מקשה עליהן לעבוד ולהתקדם בעבודה בשכר משום שכל ההפסקות במשך השנים ובמשך היום מונעות עבודה רציפה. כאשר ישנה בחירה בין שתי אפשרויות של עבודה בשכר או אימהות היא זאת שנדרשת לוותר, כלומר, מייחסים לה את גידול הילדים.

וכך, עבודת חינם של האישה, מגבלות בגלל האימהות, האשמה על הזנחת הילדים ומצד שני האשמתה שהיא לא עובדת או לא עובדת מספיק וכוחנות במקומות העבודה גם הן מפריעות האישה מלהרוויח את לחמה מחוץ לביתה.

למרות החשיבות של עבודת האימהות שלא משתווה כמעט לשום מקצוע בעולם מלבד אולי חקלאות ובנאות, הן תלויות בבעל למשכורתן, בנדיבות לבו, בקשיחות או נדיבות רשויות החוק וביכולת שלה להתמקח. האישה נאלצת לפעול כשורדת בעולם שלא שייך לה ולא כבעלת זכויות בעולם, ומכאן רוב התגובות שלה הן או של כניעה ונסיגה או של שורדת במסגרת הצרה שהיא חיה בה, כפתיינות, כהשקעה בחיצוניות, מאבקים עם בן הזוג, גיוס הילדים לצידה, עבודות בית כמו ניקיון מוגזם וכן עבודה מחוץ לבית בתנאים שמקשים על כל המשפחה.

כוח כלכלי הוא כוח מרכזי בחיים האנושיים וכאשר הוא ניטל מנשים, כמו שנטלו את החופש המיני מן האשה, כאילו הם לא שייכים לה, הופכים אותה לחסרת ערך וחסרת כוח לחלוטין.

התרומה של האמהות: אם מדברים על ההון העולמי, בחלקו הגדול הוא נלקח על ידי כך שמחצית האוכלוסיה לא מקבלת שכר. אפשר להוסיף עוד הרבה עובדים גברים מנוצלים הרבה יותר ממה שמוכנים להודות, ושגם להם חייב ההון העולמי, אבל נשים באופן עקרוני כל הנשים לא מקבלות תגמול על עבודתן. גם במקומות בהן האשה עובדת עבודות נוספות כמו אלו שעבודות הקשורות לחקלאות עבודתן עדיין לא נחשבת לכזאת הראויה לשכר או לכבוד.

התיאוריות מייחסות לאשה ניצול של הגבר על ידי הלידות בעוד שהמציאות היא הפוכה, האמהות היא תירוץ לשעבוד האשה ולפעמים תוך כדי כפיית האמהות. הולדת ילדים נחשבת לעניינה הפרטי של האשה או המשפחה למרות שהיא בעלת חשיבות בסיסית לחברה. החברה זקוקה לילדים יותר מאשר האשה זקוקה להם. ככל שמעמדה נמוך יותר והתגמול שלה קטן יותר כך היא בדרך כלל יולדת יותר ילדים. במדינות מפותחות בהן לאשה זכות חופש יחסי, הבחירה שלה היא לרוב 1-2 ילדים כדי להגשים את עצמה ולפעמים וחלק אפילו בוחרות לא ללדת. רבות חושבות: מי צריך את זה? עובדים קשה ללא שכר, הסטטוס האמהי נמוך, המון מגבלות, הרבה תלות כספית ולעתים קרובות גם נפשית, האמא  תמיד אשמה במשהו, אם בדרך הטיפול בילדים, ואם בשימוש בכספו של בן זוגה. התוצאה היא אוכלוסיה מזדקנת בארצות המפותחות המחייבת יבוא דור צעיר מבחוץ עם כל הבעיות המתלוות לכך.

הלידה נחשבת למשהו טבעי, משהו שהטבע עושה, ולכן לא צריך לשלם עבורו. באותה מידה אפשר לומר שעבודתו של סבל בנמל היא טבעית משום שהוא נולד חזק יותר, או שלהיות חייל זה טבעי משום שלצעירים הורמונים לוחמניים. גם זמנם הפנוי של גברים שאינם מטופלים בהריונות ולכן מאפשר להם לאמץ לעצמם עבודות בשכר הוא טבעי.

ואם מישהו חושב שלהיות אמא זה מובן מאליו, יכול לבדוק כמה אמהות צעירות משקיעות בחינוך, בלימוד על נושאי חינוך, בעבודות הקטנות המנדנדות של תזונה, ניקוי, השגחה, וכמה השפעה יש לאמהות על הילדים. עבודת האם דורשת כישורים כמו נאמנות ומיומנויות רבות. אפשר גם להוסיף את החשיבות העצומה של אהבת האם הטבעית לתינוק והתרומה של האשה לילד שהיא תחילת המיומנות של הענקה וקבלה של אהבה בעולם בכלל.

כאשר האם פגיעה, חסרת אונים עקב חוסר התגמול הכספי הישיר והלחצים המופעלים עליה כתוצאה מכך מפריעים לה להעניק לילד את כל הפוטנציאל הרגשי שלה. הנזק של חוסר הגמול הישיר של עבודת האם מזיק הן לאמהות והן לילדים, גם בנים וגם בנות. העובדה שנשים יוכלו להשתכר ולהשתחרר מהחרדה עקב התלות בבן הזוג עד כדי כניעה לאלימות ולחצים על רקע כספי יביא לחינוך טוב יותר, לאהבה רבה יותר במשפחה, להשקעה רבה יותר בילדים ובסופו של דבר לדור חדש של מבוגרים בריאים יותר בנפשם.

אימהות רבות שייווכחו שיש להן חופש כלכלי ללא תלות וירגישו שעבודתן מכובדת וכזאת שאי אפשר בלעדיה, תהיה להן בחירה חופשית להישאר בבית מספר שנים או לעבוד במשרה גמישה המתאימה לאימהות.

אבות: למרות שלאבות רבים מרגישים שהם משתתפים במלאכת ההורות הרי שהאחריות העיקרית היא על האם, ואם יש צורך בוויתורים אז זה לרוב של האם.

רק מיעוט של בני זוג באמת משתתפים בגידול ילדים בצורה שווה או אפילו כמעט שווה.

ברגע שגברים יקבלו שכר עבור עבודת אימהות מיד יעלה קרנו של המקצוע הזה ויהיו מועמדים גברים למקצוע הזה.

 

המסר העיקרי צריך להיות שהאישה היא זאת שתורמת ואיננה מוחזקת על ידי גבר ולכן מגיע לה שכר.

ייתכן שיאמרו שנשים ינצלו את המצב ללדת יותר אבל גם היום מדברים על כך וגם בשוק הגברי לא חסרים ניצולים לרעה. בכלל צריך לטפל בנושא הזה של הכלכלה של אימהות וילדים בלי לחפש קשיים מראש.

מניין יבוא הכסף? מאותו מקום שמגיעים כספים לשירותים אחרים פחות חשובים, ומאותו מקום שההון הגדול זורם לשם, לפעמים בלי שיתרמו שום דבר לעולם.  המדינה יכולה להשקיע באמהות בדיוק כמו שהמדינה יכולה להשקיע בצבא ובביטחון או תלמידי ישיבה.

הכסף ישנו, השאלה היא היכן ומי משתמש בו.

 איך יעשו את זה? נדרשו אלפי שנים כדי לתחזק את נושא המשפחה כפי שהיא היום.  בכל זאת, עובדה היא שבתקופה שלנו קמו באופן ספונטאני משפחות מסוג חדש. הבעיה היא ליצור לשנות מודעות לרעיון  שהתמסד כל כך הרבה שנים שהוא נראה כאמת. רק עם ההבנה יימצאו פתרונות.

 

אודותיי

גליה קופליס היא אדם רב תחומי. היא נולדה למשפחה דתית והפכה לאתאיסט בגיל 21. היא בילתה זמן רב בלימודים בלימודים כלליים, רוחניות, פילוסופיה, מדע ותקשורת (עיתונות). למעשה, היא למדה את כל הנושאים הרוחניים והאלטרנטיביים העוסקים בעזרה עצמית ובאמונות. מבחינתה הדבר המעניין ביותר היה חווית התובנה כשנחשף לה עולם חדש.

טיפוס של סטודנטית נצחית, גיליתי שהדבר הדומיננטי אצלה זה סקרנות, רצון לדעת דברים, בנוסף אוהבת נושאים כמו רוחניות, והעוצמה הרגשית שנותנת כוח לכל רעיון.

 בעלת תואר ראשון בחינוך ופסיכולוגיה מאוניברסיטת בר אילן.

 היא גם בוגרת מכללת אבני לציור ופיסול.

מרבה לכתוב ומדי פעם מפרסמת מאמרים ברשתות חברתיות, וכן ספרים, בדפוס ובדיגיטלי.
 הספרים שפורסמו:


סופרמרקט של אמונות ספר פילוסופי

בארץ גם וגם ספר ילדים


ספר נוער באמזון
The War of the Stories